בעתירה זו נדונה החלטת משרד הבריאות שלא לאפשר לעותר, שהשלים לימודי רפואה בתכנית ותיקה ומשותפת של הטכניון ושל מוסד להשכלה גבוהה בארצות הברית, להתחיל בסטאז' בישראל אלא לאחר שזה יערוך בחינת רישוי אשר סטודנטים לרפואה במוסדות ישראליים פטורים ממנה וכן בלבד שיחתום על הצהרה לפיה ידוע לו שיתכן שהתכנית בה למד לא תאושר על ידי המועצה להשכלה גבוהה, באופן שימנע ממנו לעסוק ברפואה בישראל.

​

ההחלטה נשוא העתירה היוותה שינוי מדיניות מטעם משרד הבריאות, אשר אפשר עד אותה העת לבוגרי אותה תכנית לימודים, שהחלה בשנת 1984, לעשות סטאז' ולעסוק ברפואה בישראל ללא כל קושי וללא דרישות מצד הבוגרים.

​

בית המשפט קבע כי מהמידע שהובא בפניו עולה כי המועצה להשכלה גבוהה הכירה בבוגרי התכנית בה למד העותר, ולפיכך החלטת משרד הבריאות נשענה על תשתית עובדתית מוטעית. בנוסף, נקבע כי ככל שמשרד הבריאות מוצא לנכון לשנות את מדיניותו, אין הוא יכול לעשות כן על העותר, אשר פעל והשלים את חוק לימודיו על מדיניותו הקודמת של משרד הבריאות.

​

קישור לפסק הדין המלא