בעתירה זו נדונה החלטת מועצת מקרקעי ישראל להקצות קרקע ציבורית בעיר פתח תקווה, ללא מכרז או הגרלה, לעמותות משכנות בעלות צביון דתי-מפלגתי לצורך הקמת יחידות דיור.

​

בפסק דין מנחה פסק בית המשפט כי המינהל התקין והחובה לנהוג בהגינות ובשוויון כלפי כל אזרח מחייבים חלוקתם של מקרקעין, שהם רכוש הציבור והמיועדים לעמותות משכנות, על יסודה של תחרות בדרך של מכרז או של הגרלה, המאפשרים, לפי תנאיהם, תחרות הוגנת בין כל המעוניינים. בית המשפט הוסיף וקבע כי הקצאה ללא תחרות חייבת להצטמצם למקרים יוצאי דופן ולהיות מנומקת היטב. בית המשפט עמד על חומרתו של הליקוי שנפל בהחלטת מועצת מקרקעי ישראל, בהדגישו כי הפגם שבחלוקת קרקע, שהיא רכוש הכלל, לפי אמות מידה מפלגתיות, ללא פרסום וללא הגרלה, חורג מן התחום המינהלי- הפורמאלי ונוגע במישרין לחובה להשריש ערכים ממלכתיים ולשרש תופעות נלוזות הפוגעות בהם.

​

בית המשפט סבר כי מחמת פסלותם של ההליכים ראוי היה שכל ההקצאה תבוטל. עם זאת, בכדי לא לפגוע במשתכנים הותיר בית המשפט חלק מן ההקצאה על כנה וקבע כי לגבי היתרה יקויים נוהל של פרסום, הרשמה והגרלה, בו ישתתפו עמותות נוספות.

​

קישור לפסק הדין המלא