בבג"צ זה אנו ייצגנו את עיריית רעננה אשר הקימה פארק אטרקציות בתחומה (המכיל "אטרקציות" רבות ובהן גן חיות קטן ובו פינת ליטוף; גן פסלים; רחבת גלגיליות; מתקני שעשועים; מגרשי ספורט ומצפור). העירייה, אשר השקיעה מיליוני דולרים בהקמת הפארק ובתחזוקתו ובקשה לממן השקעה זו באמצעות גביית דמי כניסה לפארק ממי שאינו תושב רעננה.

​

השאלה שעמדה לדיון היא האם רשאית עירייה, לאחר שממנה מיליוני דולרים בהקמת הפארק, לגבות דמי כניסה. בית המשפט העליון קיבל את עמדת עיריית רעננה, שיוצגה על ידי משרדנו, כי ההבחנה בעניינו של הפארק בין ציבור תושבי העיר לבין האזרחים שאינם תושבי העיר היא הבחנה ראוייה, וזאת משום שהפארק הוא קניינם של תושבי העיר רעננה כאשר העירייה מופקדת בראש ובראשונה על טובתם של אלה. בית המשפט העליון קיבל את עמדת העירייה לפיה יש בייחודיותו של הפארק, ב"אטרקציות" שהוא מציע, ובעלויות הקמתו ואחזקתו כדי להצדיק את גביית התשלום בכניסה אליו.

יצויין כי לאחר שניתן פסק הדין התקבל תיקון לפקודת העיריות שינה את המצב החוקי.

​

קישור לפסק הדין במלואו